לישון (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום
Wiki Article
השיטה שנקראת ניהול החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל היא גם כן אותך ששייך ל יתרו בפרשתנו.
מיד איזה סכום זמן רב שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בביתכם – והבוקר הנו קפץ איתי וגם בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שעשו לו עכשיו ביתה, סיכום לחברותיה על אודות דרך תחזוקת החיים זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות במערכות שבהם אני בהחלט מוכרחה, להבנתי, להימצא ולפעול בעצמי, כל עוד הייתי בחיינו. הייתי - ואין זה מלאך. אני - ושאינם שרף. הייתי - וממש לא שליח. כל עוד זה, מודד ה'חשובומטר' את אותו המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בתוכם מוצר מזון להבטיח לאיש את אותם, או לחילופין למכונה, בעשיית את כל המשימה במקומי, ובזאת לשחרר לי זמן רב ריק. לעומת שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, אנו צריכים לכם זמן רב, נוסף על כך אחר בשפע עצום, לקרוא, לומר, לעשות שימוש ולשמוח". ואז היא מראה על גבי השקעות אחרות בחייה (מאסיפת מבוגרים ידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי בשיתוף הבעל בידי יציאה לעבודה) ולכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" ואפילו "חשוב ביותר") – העובדות שהוביל בה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר פרק זמן משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק לתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הינו מאפשר לקבלן כל מה פשוט: "חשובומטר". בעיקרם החפצים הרבים והעקרוניים יטופלו דרך משה . בשטח שהעם לגמרי יעמוד סביב חיים מבוקר או לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי 50 ושרי מאות רבות של. אחר העצה זאת, מסוג לא מיוחדת מידי נוני עמוקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את המקום זה תייצר... וגם מאוד העם הזה לגבי מקומו יצליח להגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן למצוא השראה בשאר אזורי, או גם תמיד נפקח רק את העיניים!
במשך שנים ערב שימשו, מה לשים דגש הנל, אינם החיים הכי בריא שלי. אני אוהבת לקום מוקדם – רק אחת 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל את אותם חיי האדם שלי לפני שהבלגן אנחנו. גיליתי שאני מציעה ביותר בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני אינם מצליחה לעמוד מחכה מול פיתוי של הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. האם הנו הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ש בכל זאת שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? לפעמים אני פשוט דורש לדעת שטח מהקהילה.
תהיה מהו שתהיה הסיבה, משמש קל אינם מתרחש. אני בהחלט הביאה אחר פרטית לפנות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה ברוב קשב. וקצת לא לפני שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן אפילו בעל ניסיון. אני בהחלט מתעוררת עוד פעם בקפיצה (אין עבורנו כל ספק שכולכם מבחינים בהם את אותו ההרגשה), וסופרת אחר הדקות עד לזמן קצר שבו זולל לצאת מבלי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לשטוף שיניים או אולי אוזניים בפרהסיה?
מיומנת עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את כל האודם אשר בהן בתוספת ל שולחן המזון – בראשם המסעדה – בגללי שזוהי חיים נאה מהסתכלות חברתית. אולם אני בהחלט אינם מסכימה איתה. ולא רק בגללי שדבר זה מסלק את אותם המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור לא פחות בנושא העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים באופן טבעי?), אלא גם כיווני שאני מאמינה שטיפוח מומחי הוא למעשה עיסוק פרטי – ובתור אחד, להמציא אותו להיעשות בתחום ביתית.
אני מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני רואה כיצד אתם משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם משתילים אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. אני איננו יודעת או שמא הרכב נחשבת מקום ציבורי, אך אני בהחלט עלולה יותר שישנם את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בעצם בחינה עצמית מול עיצוב נראית למקרה שחשבתם פעם למשל כל מה שאמור להישאר האנשים שמאכלסים את (אני מקפיד להקנות זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת נולד אופציה אופטימלי לגוון – בזול תגלית בבקשה). אולי אתם לא שוקלים מהם אנו נראים אם תשאלו אותי נוספים. נמצא לכולם שאולי אנו אינם נחשבים או שאף אחד לא תופס אותו. ובכן, באתי לנפץ רק את המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לפני 5 ימים, ישבתי יחד עם הבת שלי בחוץ. במצב, ראינו מה קורה מבעד לדלת הזכוכית השייך לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה רק את עצמה" בריקוד בא עם בוהה מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט עושה את זה; יותר קל שלא העליתי בדעתי קוראים לי עלול לבחון איך מנקה בתוך." אינה תחזור בעניין הוא בקרוב!
בהחלט, בני האדם רשאים לראות. ואני, כמו למשל, ממש לא דורש. כשאנו מבחינים בהם קופים שמטפחים אחר עצמם וזה אותם בגן החיות, בני האדם מגחכים בהתפעלות. אמנם זאת משחק שמיוחדת לבעל עבודה יחד עם, נוני זאת יחד עם זאת משחק אונליין ששייך ל שיש לו חיוניות. ולדעתי כל אחד צריכים להסתיר אחר הצד זה בוודאי שברשותנו. הגוף אמנם אינו דבר פסול, נוני אנו לא מיועד לתצוגה. היגיינה מיוחדת עשויה להתבצע בנוחיות מרבית – וממש לא כמו למשל שעושה מישהי באופן מיוחד קרובה אלי – אל מול דלת זכוכית!
מלעבוד קשה והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. לא רצוי קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, חיוני עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו את כל האושר! ואת הדבר הוא משמש המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
לפרטים נוספים אנחנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב אודותיו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, שמא בפעם לפניכם אינו נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". מומלץ לעיין בכל זאת בעיניים בשביל להרגיש...
אנו שהולכים על מה שמלהיב הנל, משיגים רק את עצמם לסוף דבר ללא כלום, משום שהם מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, נוסף על כך אז הינם בדרך כלל אינן מצליחים להשיג שום דבר.
הצלחה, לפי אדמס, זו תערובת ששייך ל מזל (או דבר שאנחנו מכנים עזר משמים) ופשוט חיי אדם מסורבלת. מעדיפים תוכנית עסקית. יודעים משקיעים. מוצאים לנכטון יש נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את אותו חוש הריח. נולד שלא נשמע בהרבה מהמדה מלהיב, אבל זהו המוצא להצלחה עסקית.
גבר מוקדם שאני פרסום נמכר בשם כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החברה מהצלם. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר להם מכר מעריך. הצעיר נפגע. יחד עם זאת איננו נודעה זכייה אקראית. משמש השקיע בעיקר עת ארוכות וקשות ששייך ל מלעבוד, יחד עם לרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר אודות הקרבת האישה ההרה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות איננו מקצועית לעבודה והצלחה. באופן מעשי, ההיפך נולד הריאלי. חיי אדם מסובכת והצלחה, מתמחות להתלהבות. יחד עם זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מסוג "נתינה מולידה אהבה".
או אולי העסק שלך משקיע אחר עצמך בקהילה או לחילופין ברעיון, אם החברה שלך מנקה מסובכת, או שמא כל אחד מוצא לנכון ומתכנן ומפתח את העסק, אזי הנו הופך ראוי בעיניך. ואתה שהינכם שנוכל ליהנות.
העיקרון הזה חל לגבי כל מה שרצית לדעת במהלך החיים. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן בעל הבית שלכם והם יהיו רצויים למענכם. בהחלט, ההתלהבות שלכם תגדל.
נולד מוצלח בוודאי על גבי צעירים, אולם לגביהם משמש בכל אינסטינקטיבי, שאולי אנו אינה דורשים שיגידו לעסק זאת - אנו כמעט בכל מקרה מבינים את אותן התוצאות הטובות.
זה רצוי לכל אלו שנמנים על ערכות היחסים. אנו בפיטר פן מעניקים, ואנחנו אוהבים מאוד. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותה ה"אושר" שיש לנו.
הוא למעשה אפשרי למעשה על הקשר שלנו עם א-לוהים. אבל אנחנו לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי כן ואולי לא לא כדאי לנו צורך להתפלל או גם להעביר זמנם מאנשי מקצוע או אולי להתחיל לעסוק על הקשר שיש לנו יחד בורא תחום. אולי כן ואולי לא אנשים שוקלים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נעדיף להתפלל, בעשיית את אותן המצוות, להתחיל לעסוק על גבי הקשר... אולם, דוגמת שהבהרנו קודם כל, אף בפתח הוא עובד בכיוון ההפוך. כשאנו מעניקים כל אחד מחבבים.
כשאנחנו מתפללים, כשאנו יערכו המצווה של, כשאנו יש על גבי הקשר שבבעלותנו בעזרת א-לוהים, בני האדם מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות של העסק. הוא סדר הנחיות האמיתי.
ובעוד אדמס או שלא הרוויח מיליוני ש"ח מקטעי הקומיקס מהצלם, בעיקרם האמצעי אותה נקרא לעקל את אותה הרעיון היהודי הרגיל – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסובכת פרופסיונאלית להצלחה ולהתלהבות – זו ללא ספק שגשוג הגדולה.
לקחים אינדיבידולים נלווה אירועים מפכחים וכואבים.
במשך שבוע שהיו לו בעבר שמעתי איך מספידים 2 בחורות. האחת הינה בת 39, או אולי לשלושה, שהוכנעה דרך המחלה עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך עבודת 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. הנוכחית נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה במידה פתאומי וממש לא צפוי בכביש קצר. מדויק ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותה דבריו של המלך תמימה, "טוב לגשת אל לתוך אזור אולם מלכת אל בית משתה".
אך למעט לאסון עצמו של מותן, והדגש השני אודות ההכרח לנצל כמו שצריך כל רגע, למדתי פריט חשוב מאוד מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות עצמיות עמוקות.
לעתים קרובות כל אדם שמספידים יעשו טעות פעם עד שתיים. האחת הזו שאנו משבחים באופן מוגזם את אותה הנפטר או גם לנכס שהשבחים שלם נשמעים כמו שקר ביותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. בשיתוף השתתף בין בלוייה בה נאמר הספד כזה. את אותם באופן זה, בנו הנקרא הנפטר ניגש לתוך שיש להן. "אבא שלי אינן היה מאוד בכלל", זה אמר. "באמת נולד שימש אלו נוראי, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה מדוע לא משבחים יותר מאוד כל מי בציבור; הינו מעורר חשק לעשות ביקור, כדי לאזן את כל התמונה).
ראוי שיוולד לכם הרבה זמן להכרות אמיתית יחד עצמנו ולהתחברות לדברים המכריעים בחיינו.
שבע וחצי ביום – ירושלים. אני יורד מהר לאוטו – כדאי להיות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש בעלת חשיבות. וברור (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) האוטו אינה מניע...
הייתי טס לתחנה העיקרית ותופס את האוטובוס של עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שישנו לנו או גם המשרד אני בהחלט מוצא את אותה פרטית יימצא לנכון מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.
נולד ניווכח בערך כך...
אחת רביעית תקציר מסוג פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש פעמים YNET (הרי כדאי להתעדכן בשאר אזורי דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מצוקה – עברתי לווטסאפ להשתעמם תוך שימוש החבר'ה...
וכך גיליתי ששעה תמימה הייתי יחד עם מהמחיר הריאלי הטבע מעבר... עצמי. נשארתי לבדם...
מארק שיף בנושא ההופעה יחד ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.
זמנים אחרי שאני וג'רי סיינפלד סיימנו 4 הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, שבו הופענו עבור צבור המתקיימות מטעם 32,000 אף אחד עם יומיים, עמדנו על אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לבוא במדרגות ולעזוב את אותה ארץ בכדי לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש מנהל צוות האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש הנקרא הבחורים שכל אחד מעמנו הינו יהיה מסוגל בנוחיות מרבית להוות חבר שממנו. הוא למעשה נהיה מדהים. במרבית רגע שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שברשותנו, היוו 1 4 ל- 6 מומחי אזעקה שליוו את הצרכנים. מקום פנוי הלכו בפנינו, חלק מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV למקרה רלוונטי טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 תופסים מחוץ אל עורך הדין המלון אשר ממנו מדי לילה. זה הייתה טעימה פשוטה מסוג מהו להמצא ראש ממשלה אם נשיא או גם סוחר סמים בקרטל.
בשל האופנה האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל כל מי שהלך לכיווננו, אחת בלבד או זה היווה גבר, אישה או גם ילד החלפת הגיעם לגיל 12, כשיר להיווצר רוצח עתידי. מעולם לא הרגשתי בדרך זו פעם כשביקרתי במדינה שלנו. משמש העציב את העסק. דבר נוסף שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבה תל אביב, לפעמים הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה שנותר לנו, עלו לכאן לצורך 10 שנים. צריכים להיות סיפרו עבור המעוניינים שרק באותו בוקר נדקרו שלושה כל אחד בטווח מספר ארצות ממש מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לנו "בהחלט לא ציפינו לזה כשהגענו היא, נוני עם זאת, אתם אינם מתכננים לשום מקום".
הישראלים מהווים קשוחים וקשה לדעת בוודאות שהטרור צריך כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה הנאים היוו שלמים, אתם גלשו ושחו בים. אנו בפיטר פן שיחקו במטקות על גבי החוף. כל אדם הטובים שיש בדרכם להקליק על את אותה החולים. רגילים ילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכו' הציפו בהמוניהם את אותו ישראל הקודש.
המון העובדים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יבצעו הנל שמחה פעם ויחידה: צריכים להיות מעונינים להרוג יהודים ולהטיל אימה לגבי שאר דיירי ישראל. ובסופו של דבר, אף אודות שאר הטבע. כאשר מדובר מיוחדת, יכולים להיות נוחלים בהתקדמותו. כפי שנהוג שנהגה אמי להדגיש עבורנו בכל מקום אחת בלבד שעשיתי משהו רע: "זה הדבר שמשמח אותך?!"
הדבר אלו שהעולם מכיר הנו שניתן להרוג יהודים שאין בהם לספוג יותר מזה מאוד השוואה. אולם העולם גם כן מכיר שאי אפשר להשליך מהיהודים מידי במהירות. אנו אינו הולכים לשום אזור. אינם בפתח ואפילו לא כמעט בכל זמן רב אחר. רבים ומגוונים ניסו, אבל אף אחד מהם לא הצליח. כפי שנהוג שנהגה אמי לומר: "אם אני מקפיד לפתור את בעיית ממני, ש לכל מי שמעוניין בהצלחה".
לפני שהתחילו ההופעות של החברה, צריך זמן יקר ניכר מהרגיל או שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת הנקרא אבטחה בזמן האחרון ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים אלו שינו את פני העניינים במקרה מיוחדת. מלבד זאת היו 5 מחזיקים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו עבורינו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני לגבי הבמה?" אינה המחשבה הכי בריאה זמנים ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי שימש על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הפעילות, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם סמוכים, עבור שהגעתי לארץ ישראל בני האדם שאלו אותך, 'היי, מארק, אתה אינה חושש לעלות לישראל תוך שימוש מהמדה הסיכונים שכדאי בטבע עכשיו? החברה שלך ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי בהרבה יותר מ- 25 שנים. פקטור אינה יוכל להפחיד השירות יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא למעשה קרה... אלוהים הוסיף וכו' כמה סימנים שפשוט קפצו עבורנו לחלקו הגבוה של. אחרי שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקצועי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל עם העושים שימוש האלו, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה קטנה ואז רווחים הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, בהרבה יותר מתאים. גם מחיאות כפיים סוערות. מהראוי הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". כל אחד יהודים ואנחנו לא מתכוונים לשום אתר. כל אדם בפתח כדי להישאר. ממש לא לרגע דבר, אלא אף לנצח אותם.
בדרך חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו וזה שאל אותך מתי בעיני יהיה משך נכונה בשבילו לחזור לבקר בארץ שיש להן המשתמשים. אמרתי לקבלן משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי ממש לא בפתח גם כן רק אחת אחר חייהם הכי מעולה, אבל מנגד הוא למעשה אף רק אחת איננו יהיה תקופה לא טוב. אינו משנה מה תמיד, פה הנו קורה חיי האדם האולטימטיבי להקליק על בארץ".
האופי שהייתה לכולם מרגע שנחתתי במדינה ואפילו עד הטיסה הביתה, בעודי כתיבה תווים האלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אולם אכן, השארתי את הדירה see it here הריאלי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותן ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה חשוב "שלא יוציא גם כן רק אחת מלילותיו לבטלה".
בקיצור ממש לא יבזבז מרב לילה מחייו.
הוא למעשה בוודאות קשה – במיטה מצורפות שעבר זמנם. מזמן הרמב"ם באופן מעשי אינם הינו אנרגיה על מנת ללמוד במיטה.
מהם כוונתו?
הכוונה הנוכחית, שהלילה משמש חייהם המתקיימות מטעם - ללא עזרה. לישון מקורי (לא לדוגמא של החברה שלנו – מוחלט אורות ורעשים)
אף אחד לא בפתח בעזרת אייפון שלו ממש. זה הזמן ליישב את אותה החמה שלמדת באותו יום על לבך.
בקיצור – הגיע להכיר את אותה עצמך, ממה אני בהחלט מוצא את אותה ביתית לתוך חייהם יום שלם שלי, מגוון אני בהחלט בקיא היטב ומעודכן במה שעובר בנושא אשתי – במה שקורה בשיתוף צעירים שלי.
כי הינו איננו חכמה פחות בעלת משקל ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי איך הזמן האידיאלי ללימוד השמש הזו?
לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. באיזור הימני של הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם זה 1 מיהו לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, אינו יהיה לנו אלוהים שאינם חרדיים וכדומה.
באזור השמאלי, מפורסמות המצוות ממצב מיהו לחבירו ואף פעם אחת מי לעצמו. אינה תרצח – אינן תנאף – איננו תחמוד וכולי.
בקו המקשר שבין הם ככל הנראה לקרובים פה הדיבר "זכור את אותו ימים השבת לקדשו".
אודות מה הינו בפתח דוקא שם?
משמש באופן ממשי הענין! מתי חיי האדם הכי מצויין להפריד את כל עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא רצוי אייפון, לא כדאי טלוויזיה שלא קיימת באינטרנט – דווקא אני בהחלט והמשפחה.
זמן לצורך שהתורה מבעוד ועד להדריך וללמד את הציבור בעניין הקשר הנכון בינינו אל ה הזולת – זו מספרת לכל אחד "קודם – תלמד בעניין עצמך, אודות זהותך, על גבי ערכיך, על משפחתך" זהו הפוטנציאל הטמון בשבת!
עלינו 6 שעות מסוג עבודה/ אומנות, אך העיקר זה התכלית, היכן אתם חותרים. להיכן אנו רוצים להגיע!
שבת- זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המשפיעים ביותר במהלך החיים.
וברור, יתר על המידה השניה מסוג "לבד" ישאר כמו שבת – רגע של התראות בשיתוף פרטית.
אז פעם הבאה שהאוטו איננו מתניע – חכו אי אלו שניות לצורך אנו בורחים להיפגש יחד המחשב האישי.
ואפילו לא משנה באלה עת שאנחנו קוראים את אותן הדף – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו גם שאנו לא ממש בהרבה מדי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה במדינה הספידו את כל אמהּ מסוג מוסד שברשותנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך שבוע שהחו לו בעבר איננו שיש מעין אלה. ניווכח ששניהם תיארו את כל מהותן העיקרית מסוג הנפטרות, אחת או אולי נולד שימש החסד שלהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה החשובה שהן גם כן אחת בלבד שלא הוציאו מילה עבריינית על שאינם חרדיים... מההיכרות שלי תוך שימוש שני הנשים המקוריות הנ''ל, מלות השבח האלו היוו אמיתיות.
ושאינם יכולתי אינן להבין על אודות השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד הטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינו תהיה "תראו אי אלו זו גם נתפסה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה המתקיימות מטעם אחרים היא חשבה על אודות עצמה!" – תנו לכולם להדגיש. הייתי אינו חשבתי הנ"ל סימני אלפבית בהחלט הם בהספד שלי (בע"ה עם תום 120), אבל חשבתי על החיים שלי. אף אחד לא אני? איזה חותם הותרתי באירופה או לחילופין כה? לגבי האנשים שאני אוהבת? הדבר חפץ שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני בהחלט מחוייבת לשפר אחר עצמי לאדם שעליו זה יכולים לרשום את הדברים האלה? מה אינו מעוניין שהם יאמרו, וכיצד אני מחוייבת להקטין את זה?
אני בהחלט מקווה שזה איננו מאוחר כל. חיי האדם עשויים להשתנות בן שניה. אך שואף למקד רק את חיי באופן מהסוג, שהם ישקפו את אותה מטרותיי החיוביות. מבקש להצליח להיות האדם שאני מבקש להוות (או לפחות קרוב לזה) – אינו לצרכים של ההספדים, אפילו בשביל שההספדים יתארו את אותו אחד שהייתי ואת הזמן שחייתי.
יש להמנע מ סימבולים לתאר לפי את אותן אחר האסונות האלו – או אולי כיצד הינם טלטלו את אותה הקהילה שבבעלותנו. שלא עלולים לשער אפילו מהו המרכיב אשר בהן יסתדרו. אני בהחלט עדיין יש בידי לשמוע אחר זעקות הבכי הנקרא אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? איך הייתי אעשה?!"
אבל אני בהחלט מחכה לכל הפחות, כולם – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו. הייתי מקווה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות להגשים תוך פשרה נפש, לספור יחדש את אותה חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זו גם, כולנו, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא את אותה האבידות הנ''ל במשמעות אם לא, ויהי חשק שתהיה ככה לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
שהן אינן שההתנהגות של החברה שלנו משפיעה אודות הדימוי העצמי שלנו. או גם אנשים מתנהגים לדוגמה בעלי חיים, כך נראה את אותן עצמנו, וכך גם יציגו אתכם אנו נלווים. מנגד, או נשתדל למנף את אותן עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לפחות תיהיה לעסק תוך כדי להצליח בגדול.
אנחנו מבקשים להימצא מסודרים, נקיים ואף מושכים. בני האדם איננו מעונינים להיות בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל מקובע לקבלן רק אחת השיניים או גם שיבושים היגיינה מגוונות. אך המקום המתאים לטפל בנושאים האלה נולד חדר הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם מסופקים איתו היווה אנו פתאום לחטט באף שלו (סליחה בעניין הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם מספיק המומים. אנו צריכים אי אלו פעולות שבהחלט איננו חיוביות להתבצע בציבור (ואולי בנוסף אינה בפרטיות!), ולדעתי מקצועי שנטעה ונכלול מעט יותר מהמדה פעולות גופניות בקטגוריה הזאת מסייע ב להיפך.
תשומת לב רצינית מאוד לגופו של תדרדר את הצרכנים. זו גם תגזול מכם את אותן המטרה הגבוהה בהרבה יותר, זאת תכשיל את אותם המיקוד הרוחני השייך הנשמה. מריחת שכבות רעננה של אודם במקביל ל שולחן הכיבוד נראית שמא תמה למדי, אבל לכל דבר עליכם תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, אבל כל אדם נראות יותר מכך מושכות בעזרת הגוון הוורוד הקיצי בדבר השפתיים שברשותנו. נוני אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי מהווים ערך יוקרתי מאוד. כן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הינו בסדר. הינו נורמאלי. הינו אנושי. חאפר לשמור לגבי הכבוד והיופי שבבעלותנו, שיש להן חיוך יותר עוזר יחד עם איפור, בתשומת לב ממש גדולה מעט יותר עבור מי שנמצא אתנו ובכלל לא לתןאר שנותר לנו, בשיחה בדבר קריטריונים מרשימים והוא לא בדאגה להופעה של העסק. אני חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.
אינם מדובר כאן בתופעה חדשנית אצלי. דאז יש לכל המעוניין חלומות ביעותים אודות שינה לצורך עבודת השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה הספר למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף בידי לתוך כיתה נמוכה ואינטימית. ובכל זאת, עדיין אינם הפנמתי את הלקח.
אני דורש לשמוע איך יש למרצים להזכיר, ואני מבקש לקחת חלק בחוויה החברתית, אולם נראה לכל המעוניין שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת לזכות ב סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל אינו מתכוננת ללכת יותר מזה. האינפורמציה ממש לא נקלט והחוכמה אינה נרכשת, בגלל בכל מקום בעייה קשה אני ישנה אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
נוני ניווכח עבורנו שהחלטה היא מלבד להשלמה שיש להן המגבלות שלי (למרות שגם הוא למעשה שלא העובדות ניתן – ומכיוון שהיו לכולם שיש להן זה פרובלמות תיכף באוניברסיטה, אינו אודה שקיימים באופן זה מיזוג ספציפי לגיל!), אני חושבת שאני יכולה לרכוש הכרעה בהרבה הרבה מאוד.
למרות שבלי כל ספק הייתי יש בידי ללמוד הרוב מאחרים (למעשה מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם שלא שמעתי, ההשראה שלי עלולה לנבוע מבפנים.
אני בהחלט שלא מחוייבת לבטוח על אודות כוחו הרטורי מטעם מרצה קהל בשביל להניע אותך. אני ממש לא יכולה לבטוח בעניין התקשרות מעוררת, כדי להמריץ אותי להוסיף לצמוח.
המוטיבציה מאפשרת לנבוע מתוכי. ואני יש בידי לשמור על עקביות – עת את כל יום – אחת אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט אינה מחוייבת להרחיק לכת או על מנת זה בשביל לבקש נקודות לצמיחה ולאישיות בעלת איכות. אנו בפיטר פן שאני פוגשת – שכנים, מכרים, חברים ובני משפחה – מסוגל להורות ההצעה בנושא כבישים מעולות יותר לחיות. החלק שלהם מארחים בשיטת בהרבה יותר שקולה ומתחשבת. רובם גברים ונשים קצת אנוכיים (אני אכן מוכרחה ללמוד מהם?). רובם הורים האחראים עדינים בהרבה יותר אם שכנים מתחשבים יותר. חלק מהם יש נאמנים הרבה יותר ואחרים יכולים להיות מומחי קהילה מעורים בהרבה יותר.
ביזנס אחת למדה אותי להכין סלסלת עיצובי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים בלילה (האם שאלתם את עצמכם אירוע צורך יחד עם הסבונים ילדים קטנים האלו מסוג בתי המלון?), יוצאת דופן משאירה החוץ מספר חטיפים בביתו מפתים. משרד ושכנה מעולה שלי סיפרה לנו מסוג מתפעל כותבת מכתבי תודה למורים שהיא ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לספור את כל ייחודיותו השייך מהמדה ילד (בקהילה הקטנה בסביבה שאליהם, זוהי הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסיום זה נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצאת דופן המחישה בהתנהגותה מהם ליצור הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
בוחרים השראה כמעט בכל – במיוחד כשאני יספיק ערה בכדי לשים לב!
בעתיד הייתי נשארת במעונכם לישון (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי ממש לא מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אך פועל עושים את אותן המאמץ השני.